בַּעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה
BA-AL HA-MEA HU BA-AL HA-DEA
He who has the money has the say
The word “me’ah” (a hundred) in the expression serves as a symbol for money, while the word “de’ah” (opinion) represents influence or power.
It’s said that the origin of the expression is from Yiddish.
הַמִּילָּה "מֵאָה" שֶׁמּוֹפִיעָה בַּבִּיטּוּי מְשַׁמֶּשֶׁת כְּסֵמֶל לְכֶסֶף וְהַמִּילָּה "דֵּעָה" שֶׁמּוֹפִיעָה בַּבִּיטּוּי מְשַׁמֶּשֶׁת כְּסֵמֶל לְכוֹחַ הַשְׁפָּעָה.
אוֹמְרִים שֶׁמְּקוֹר הַבִּיטּוּי הוּא מִיִּידִישׁ.
The expression “the one with the money is the one with the opinion” is a modern Hebrew phrase that conveys a cynical but realistic idea: Whoever has money also has the power to decide, to influence, and to set the agenda. Unfortunately, in today’s world, this is often true. Those with money can buy ownership of means of media and decide what the public hears and sees on television or radio.
In such a situation, topics that are important to the public — but not commercially profitable — are unlikely to receive attention in those media channels.
הַבִּיטּוּי "בַּעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה" הוּא בִּיטּוּי עִבְרִי מוֹדֶרְנִי שֶׁרוֹצֶה לְהַבִּיעַ רַעְיוֹן צִינִי אַךְ מְצִיאוּתִי: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף, יֵשׁ לוֹ גַּם כּוֹחַ לִקְבּוֹעַ, לְהַשְׁפִּיעַ וּלְהַכְתִּיב אֶת סֵדֶר הַיּוֹם.
לְצַעֲרֵנוּ, בָּעוֹלָם שֶׁל הַיּוֹם זֶה מַמָּשׁ נָכוֹן. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף יָכוֹל לִקְנוֹת בַּעֲלוּת עַל אֶמְצְעֵי תִּקְשׁוֹרֶת וּלְהַחְלִיט מָה הַצִּיבּוּר יִשְׁמַע וְיִרְאֶה בַּטֵּלֵוִיזְיָה אוֹ בָּרַדְיוֹ.
בְּמַצָּב כָּזֶה, נוֹשְׂאִים שֶׁחֲשׁוּבִים לַצִּיבּוּר, אַךְ הֵם לֹא מִסְחָרִיִּים וְלֹא יָבִיאוּ לַבְּעָלִים לְרֶוַח כַּלְכָּלִי כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ מָקוֹם בִּכְלֵי הַתִּקְשׁוֹרֶת שֶׁלּוֹ.
Here’s an example from the world of education: If there’s a child in school who behaves poorly, and the teachers believe he needs a different learning approach — but his parents are major donors to the school — it’s likely that the school principal will pressure the teachers to “make it work” in order not to upset the child’s parents.
הִנֵּה דּוּגְמָא מֵעוֹלַם הַחִינּוּךְ: אִם יֵשׁ יֶלֶד בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁמִּתְנַהֵג לֹא יָפֶה וְהַמּוֹרִים חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לִלְמוֹד בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁל הַיֶּלֶד תּוֹרְמִים הַרְבֵּה כֶּסֶף לְבֵית הַסֵּפֶר – כַּנִּרְאֶה שֶׁבַּמִּקְרֶה הַזֶּה, מְנַהֵל בֵּית הַסֵּפֶר יִכְפֶּה עַל הַמּוֹרִים לְהִסְתַּדֵּר כְּדֵי "לֹא לְהַרְגִּיז" אֶת הַהוֹרִים שֶׁל הַיֶּלֶד.
We also know this issue in the expression “wealth - power”, which explains how wealthy individuals who donate large sums to political campaigns gain direct access to elected officials and feel comfortable demanding that those officials pass laws that benefit their business interests.
On the other hand, elected officials may feel uncomfortable refusing someone who contributed so much to their campaign.
And from yet another angle, good candidates with strong ideas but no advertising budget are barely heard at all.
אֲנַחְנוּ מַכִּירִים בַּנּוֹשֵׂא הַזֶּה אֶת הַבִּיטּוּי "הוֹן -שִׁלְטוֹן" שֶׁמְּנַסֶּה לְהַסְבִּיר שֶׁאֲנָשִׁים עֲשִׁירִים שֶׁתּוֹרְמִים הַרְבֵּה כֶּסֶף לְמַסְּעֵי פִּרְסוּם פּוֹלִיטִיִּים, מְקַבְּלִים גִּישָׁה יְשִׁירָה לְנִבְחֲרֵי צִיבּוּר וּמַרְגִּישִׁים נוֹחַ לִדְרוֹשׁ מִנִּבְחֲרֵי הַצִּיבּוּר לְחוֹקֵק חוּקִּים שֶׁיַּעַזְרוּ לָהֶם בִּתְחוּמֵי הָעֲסָקִים שֶׁלָּהֶם.
וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי, נִבְחֲרֵי הַצִּיבּוּר מַרְגִּישִׁים לֹא נָעִים לְסָרֵב לְמִי שֶׁתָּרַם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף לְמַסַּע הַפִּרְסוּם שֶׁלָּהֶם.
וּמִצַּד נוֹסָף, מוּעֲמָדִים טוֹבִים עִם רַעֲיוֹנוֹת טוֹבִים אַךְ בְּלִי תַּקְצִיב פִּרְסוּם, כִּמְעַט לֹא נִשְׁמָעִים.