לְנַחֵם
LENACHEM
To comfort
In Judaism, there is a mitzvah called nichum aveilim—comforting mourners. When someone passes away, heaven forbid, we customarily go to the family’s home to offer comfort. Usually, when people come to comfort the mourners, it helps them cope with the loss.
בַּיַּהֲדוּת קַיֶּמֶת מִצְוַת נִיחוּם אֲבֵלִים. כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ נִפְטַר, לֹא עָלֵינוּ, אֲנַחְנוּ נוֹהֲגִים לְהַגִּיעַ לְבֵית הַמִּשְׁפָּחָה כְּדֵי לְנַחֵם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁאֲנָשִׁים בָּאִים לְנַחֵם אֶת הָאֲבֵלִים זֶה קְצָת עוֹזֵר לָהֶם לְהִתְמוֹדֵד עִם הָאוֺבְדָן.
In a totally different context: If, for example, my son didn’t do well on a test, I can try to comfort him. That is, I might say: “It’s okay, next time you’ll succeed,” or “It was a really hard test and everyone got poor grades.”
The question is: if others also didn’t succeed, is that supposed to comfort him?
לְהַבְדִּיל אֶלֶף אַלְפֵי הַבְדָּלוֹת, אִם לְמָשָׁל, הַבֵּן שֶׁלִּי לֹא הִצְלִיחַ בְּמִבְחָן אֲנִי יְכוֹלָה לְנַסּוֹת לְנַחֵם אוֹתוֹ. כְּלוֹמַר, לְהַגִּיד לוֹ: "לֹא נוֹרָא, בַּפַּעַם הַבָּאָה אַתָּה תַּצְלִיחַ" אוֹ "זֶה הָיָה מִבְחָן מַמָּשׁ קָשֶׁה וְכוּלָּם קִבְּלוּ צִיּוּנִים לֹא טוֹבִים".
הַשְּׁאֵלָה הִיא: אִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים גַּם לֹא הִצְלִיחוּ הַאִם זֶה אָמוּר לְנַחֵם אוֹתוֹ?
Some people use food to comfort themselves. That is, if something bad happened to them during the day, they try to comfort themselves with a good pizza, or if they’re feeling sad, they try to comfort themselves with chocolate.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁנֶּעֱזָרִים בְּאוֹכֶל כְּדֵי לְנַחֵם אֶת עַצְמָם, כְּלוֹמַר: אִם קָרָה לָהֶם מַשֶּׁהוּ רַע בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם הֵם מְנַסִּים לְנַחֵם אֶת עַצְמָם עִם אֵיזֶה פִּיצָה טוֹבָה, אוֹ אִם הֵם עֲצוּבִים הֵם מְנַסִּים לְנַחֵם אֶת עַצְמָם עִם שׁוֹקוֹלָד.
Keep in mind: If you try to comfort yourself with food, it might have a positive effect on your mood, but it may also have a negative effect on your weight.
קְחוּ ב ְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאִם אַתֶּם מְנַסִּים לְנַחֵם אֶת עַצְמְכֶם בְּעֶזְרַת אוֹכֶל, יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ הַשְׁפָּעָה טוֹבָה עַל מַצַּב הָרוּחַ שֶׁלָּכֶם, אֲבָל תִּהְיֶה לָזֶה גַּם הַשְׁפָּעָה לֹא טוֹבָה עַל הַמִּשְׁקָל.
Here are some sentences using the infinitive “to comfort”:
הִנֵּה כַּמָּה מִשְׁפָּטִים עִם שֵׁם הַפֹּעַל 'לְנַחֵם':
1. There are moments when all you can do is take a deep breath and try to comfort yourself, even if it feels fake.
1. יֵשׁ רְגָעִים שֶׁבָּהֶם כָּל מָה שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת זֶה לִנְשׁוֹם עָמוֹק וּלְנַסּוֹת לְנַחֵם אֶת עַצְמֵךְ, גַּם אִם זֶה מַרְגִּישׁ מְזוּיָּף.
2. There isn’t always a way to comfort someone who has lost what’s most precious to them, but sometimes the very attempt slightly eases the pain.
2. לֹא תָּמִיד יֵשׁ דֶּרֶךְ לְנַחֵם אֶת מִי שֶׁאִבֵּד אֶת הַיָּקָר לוֹ מִכֹּל, אֲבָל לִפְעָמִים עֶצֶם הַנִּסָּיוֹן קְצָת מֵקֵל עַל הָאוֹבְדָן.
3. He chose to stay—not because he had something to say, but because he understood that sometimes presence can comfort more than words.
3. הוּא בָּחַר לְהִשָּׁאֵר, לֹא כִּי הָיָה לוֹ מָה לוֹמַר — אֶלָּא כִּי הֵבִין שֶׁלִּפְעָמִים נוֹכְחוּת יְכוֹלָה לְנַחֵם יוֹתֵר מִמִּילִּים.
4. Time doesn’t truly know how to comfort, but it does know how to dull the sharp edges of pain.
4. הַזְּמַן לֹא בֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ לְנַחֵם, אֲבָל הוּא כֵּן יוֹדֵעַ לְהַקְהוֹת אֶת הַקְּצָווֹת הַחַדִּים שֶׁל הַכְּאֵב.