לְהַגְלוׄת
LEHAGLOT
To exile
When Nebuchadnezzar, king of Babylon, and Titus, emperor of Rome, destroyed the Temples, they also wanted to exile the people of Israel from their land—that is, to expel them from the Land of Israel to another place.
כַּאֲשֶׁר נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְטִיטוּס, קֵיסַר רוֹמָא הֶחֱרִיבוּ אֶת בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ, הֵם גַּם רָצוּ לְהַגְלוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, כְּלוֹמַר: לְגָרֵשׁ אוֹתָם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמָקוֹם אַחֵר.
Throughout Jewish history, many rulers decided to exile the Jews from their land. In 1306, King Philip IV decided to exile the Jews from France.
בְּמַהֲלַךְ הַהִסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית, שַׁלִּיטִים רַבִּים הֶחֱלִיטוּ לְהַגְלוֹת אֶת הַיְּהוּדִים מֵאַרְצָם. בִּשְׁנַת 1306 הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ פִילִיפּ הָרְבִיעִי לְהַגְלוֹת אֶת הַיְּהוּדִים מִצָּרְפַת.
In 1492, the monarchs of Spain, Isabella and Ferdinand, decided to exile the Jews from their country.
בִּשְׁנַת 1492 הֶחֱלִיטוּ מַלְכֵי סְפָרַד, אִיזָבֵּלָה וּפֶרְדִינַנְד, לְהַגְלוֹת אֶת יְהוּדֵי אַרְצָם.
In primitive societies, criminals are punished in this way—that is, if someone murdered another person, they would exile him to another city or country.
בַּחֲבָרוֹת פְּרִימִיטִיבִיּוֹת נוֹהֲגִים לְהַעֲנִישׁ כָּכָה פּוֹשְׁעִים, כְּלוֹמַר אִם מִישֶׁהוּ רָצַח מִישֶׁהוּ אַחֵר, נוֹהֲגִים לְהַגְלוֹת אוֹתוֹ לְעִיר אַחֶרֶת אוֹ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת.
Here are some sentences using the infinitive “to exile”:
הִנֵּה כַּמָּה מִשְׁפָּטִים עִם שֵׁם הַפֹּעַל 'לְהַגְלוֹת':
1. The regime sought to exile its opponents in order to silence all critical voices and preserve its unquestioned rule.
1. הַשִּׁלְטוֹן בִּקֵּשׁ לְהַגְלוֹת אֶת הַמִּתְנַגְּדִים לִמְדִינִיּוּתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁתִּיק כָּל קוֹל בִּקּוֹרְתִּי וּלְשַׁמֵּר אֶת שְׁלִּיטָתוֹ הַבִּלְתִּי מְעוּרְעֶרֶת.
2. During the imperial era, entire ethnic groups were exiled to remote regions in order to suppress rebellions and weaken their cohesion.
2. בְּמַהֲלַךְ הַתְּקוּפָה הָאִימְפֶּרְיָאלִית, נָהֲגוּ לְהַגְלוֹת קְבוּצוֹת אֶתְנִיּוֹת שְׁלֵמוֹת לַאֲזוֹרִים נִדָּחִים כְּדֵי לְדַכֵּא מְרִידוֹת וְלִפְגּוֹעַ בִּלְכִידוּתָן.
3. The poet described exile not only as a physical act, but as an attempt to exile the spirit from its roots.
3. הַמְּשׁוֹרֵר תֵּאֵר אֶת הַגָּלוּת לֹא כְּמַעֲשֶׂה פִיזִי בִּלְבַד, אֶלָּא כְּנִסָּיוֹן לְהַגְלוֹת אֶת הָרוּחַ מֵהַשּׁוֹרָשִׁים שֶׁלָּהּ.
4. Jewish tradition sees exile not only as a punishment, but as an attempt to exile the people in order to awaken repentance and repair.
4. הַמָּסוֹרֶת הַיְּהוּדִית רוֹאָה בַּגָּלוּת לֹא רַק עוֹנֶשׁ, אֶלָּא נִסָּיוֹן לְהַגְלוֹת אֶת הָעָם כְּדֵי לְעוֹרֵר בּוֹ תְּשׁוּבָה וְתִיקּוּן.